"זה לא ה"מה" אלא ה"איך" שאמרו לי."

שיחה שטרם קרתה:

"עשו אצלנו שינוי ארגוני והחליטו כי התפקיד שלי מיותר. עכשיו אני צריך לחפש לי תפקיד אחר כי לא הציעו לי משהו אחר. ככה זה אצלנו, עכשיו.

ממש מכעיס ומלחיץ.

לא מה שאמרו לי אלא איך שזה נאמר. כאילו לא אכפת להם ממני"

"אז אני מבינה שאתה מקבל ומסכים  כי התפקיד שלך מיותר וכי באחריותך למצוא לך תפקיד אחר בארגון".

"נראה לך? מאיפה הגעת למסקנה הזאת?"

"זה די פשוט, אתה מדגיש את ה"איך"  שאמרו לך ולא אמרת מילה על התוכן"

פעם, בשיחה בין מנחים שיתפה מישהי באירוע שהיה לה באחת הקבוצות.

עיקר האירוע היה מסביב לדרך בה ניתן משוב לאחת מחברות הקבוצה והשיח שהתפתח בקבוצה בחן את ה"איך" של מתן המשוב, תוך שהתוכן שנאמר למשתתפת  לא היה מאוד מרכזי.

אף אחד בקבוצה לא התעכב על התוכן וגם אנחנו בקבוצת המנחים.

עד שיונתן פרימס הציג עמדה אחרת: "מה זה משנה איך זה נאמר? זה רק כיסוי וזו התעסקות בשולי. הרבה יותר קל להתעסק ב"איך" ובכלל בשולי מאשר לבחון את ה"מה" ולהבין את התוכן והמשמעויות שלו."

בוחנת את זה כבר מזה זמן רב.

סורקת שוב ושוב את המנהלים שוויתרו ומוותרים על מסרים שחשוב היה להם להעביר כי לא ידעו איך,

כי חששו שמישהו ירגיש אי נוחות עם "איך" העבירו את המסרים שלהם, כי הוא יגרום לתגובות רגשיות שיקשה עליהם להכיל או כי "ייתפסו" לא במיטבם.

והתוכן? מה קרה איתו? לא נאמר כמובן.

רק שהוא מאוד חשוב- למשימה, ליכולת של העובד להשתפר, לשקיפות בניהול,

לניהול היומיומי של המשימות והאנשים ולהבנת המסגרת שבתוכה אנחנו עובדים.

ציטוט פופולרי מאוד של מאיה אנג'לו אומר כי:

"אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש."  

ציטוט מוכר גם כן של צ'רצ'יל אומר כי:

"טקט היא היכולת לומר למישהו "לך לעזאזל" בצורה כזו שהוא מחכה ומצפה לצאת למסע".

שני ציטוטים שמגבירים את חשיבות ה"איך" ועושים את התוכן שולי.

כאילו יש מתכונת ל"איך" אולטימטיבי המשיג את מטרת המשוב,

כאילו יש רגע של בטחון בדרך הנכונה לומר דברים ואז זה יקרה.

ואני שואלת: קודם כל- האמנם?

וגם- האם זו עילה לוותר על מה שחשוב שייאמר?

האם זה מסביר מדוע מנהלים ומנחים מוותרים על התערבויות חשובות ומקדמות?

לאחרונה בפודקאסט המשובח של שירז שגיא העוסק במיומנויות העתיד, בחנו את המיומנות של מתן וקבלת משוב, כמיומנות המאתגרת מנהלים ועובדים מזה שנים וכנראה תמשיך ותאתגר אותנו גם בעתיד. מיומנות שלאחרונה קרא לה מישהו בסדנא: "נושא לעוס", שהרי כמה אפשר ללמוד שוב ושוב נושא שיש הסכמה על חשיבותו אך מעט מדי הרחבה של שימוש בו?

אולי חלק מהמפתח לשכלול היכולות באיזור זה טמון גם בהתמקדות ב"מה" אומרים ולא רק ב"איך".

אולי חלק מהמפתח טמון בהחלטה כי אשמור על כבודו של האחר כשאומר את דברי וחלק משמירה על כבודו היא לומר מה שצריך להיאמר גם אם התבלבלתי, גמגמתי, חזרתי על עצמי ולא יצאתי כל כך טוב- אך כיבדתי אותו בעצם העברת המסר.

אולי חלק מהמפתח טמון גם בנכונות לקבל שמשוב יכול להכעיס ולגרום אי שביעות רצון, יכול להביא דמעות ותחושת עלבון וככל שיכולת ההכלה של מי שנתן את המשוב תגדל ובטחונו בחשיבות המסר תגדל אפשר יהיה גם להביא יותר תועלת על ידי שימוש בכלי חשוב זה.